הפרטת שירותים חברתיים: מותר לומר "טעינו"

הפרטת שירותים חברתיים: מותר לומר "טעינו"
מאת עו"ס איציק פרי- יו"ר האיגוד

עשרות עובדים סוציאליים במרכזים לטיפול בנפגעי סמים בכל רחבי הארץ, כמו גם עמיתיהם המטפלים בנערות במצוקה קראו בשבוע שעבר בשקיקה את פסיקת בג"צ בנושא בית הכלא הפרטי. ימים ספורים קודם שפורסם פסק הדין הזה, קיבלו העובדים הודעה על הפסקת עבודתם בסוף השנה. הסיבה: חוזה ההתקשרות של המדינה עם העמותות שזכו לפני שנים אחדות במכרז להפעלת התחנות לטיפול במכורים לסמים והשירותים לנערות במצוקה– עומד לפוג. עד שייקבע זכיין פרטי אחר, ובהיעדר הסדר ביניים – יישארו הנערות במצוקה והמכורים לסמים ללא טיפול. העובדים הסוציאליים, שרכשו מיומנות בתחומים האלה ובנו מערכת קשרים אישיים ויחסי אמון עם מטופליהם – ייאלצו לחפש לעצמם מקום עבודה אחר.

הפרטת שירותים חברתיים והעברת אספקתם מהמגזר הציבורי – למגזר השלישי או לזה הפרטי, אמורה הייתה להיות תרופת הפלא לתחלואי החברה מצד אחד ולמצוקות התקציב מצד שני. אלא שבמרוץ אחר ההפרטה, מתעלמת הממשלה מהעיקרון המנחה כל מנהל המעביר פעילויות למיקור חוץ: ליבת הפעילות של הארגון, התכנון וההיערכות לעתיד – נשארים תמיד בתוך הפירמה פנימה. אין חברת היי-טק המפריטה את פעילות המחקר והפיתוח שלה. אין יצרן מזון המפריט את מחלקת המוצרים החדשים.

המדדים קצרי הטווח בהם משתמשת הפירמה העסקית, אינם יעילים בשירותים החברתיים המאופיינים באופק טיפול ארוך. הפרטת השירותים החברתיים היא ויתור על היזמות החברתית. היא מנציחה את הקיים, מצלמת את תמונת המצב של השירותים הנוכחיים – ומסתפקת בניסיון לייעל אותם בטווח המיידי. ממש כשם שעובד סיני בסדנת יזע של קו יצור מופרט במיקור חוץ של פריטי אופנה אינו מי שמסוגל לעצב את הלהיט של החורף הבא בארה"ב – כך מאבד גם עובד רווחה בתנאי הפרטה את יכולתו לחשוב רמה אחת מעל מה שנדרש לביצוע המשימה היום-יומית שלשמה נשכר בתנאי עבודה גרועים.

גם כאשר מסירת ההפעלה של שירות חברתי לידיים חיצוניות מלווה בקביעה ברורה בדבר בלי לקבוע מה רמת השירות שתסופק למשתמשים בפועל (SLA) – ברור כי אין מסגרת מופרטת המסוגלת לטפח עמוד-שדרה של כוחות מקצועיים שיפעלו לטווח ארוך. עובדים סוציאליים המפוטרים משורותיו של זכייו-שירות עם תום תקופת ההתקשרות עימו, מהווים הפסד מיידי של ידע צבור הנמצא כרגע בשירות מערכת הרווחה.

מי שמפריט שירותים חברתיים, מוותר על יציבות בעבודה ועל תגמול הולם לעובדים המבצעים את העבודה הזאת – כורת את הענף האנושי עליו נשענים השירותים האלה. מה יחשוב מי שמתלבט כיום בין לימודי עבודה סוציאלית ובין תחומי עיסוק אחרים? כיצד נראה אופק העיסוק שלו? המציאות הנוכחית מעודדת סלקציה שלילית: מי שמסוגלים לעזוב את התחום או להתרחב ממנו מלכתחילה – יעזבו אותו. מי שייוותרו – לא יהיו אותם עובדים סוציאליים חדורי להט שליחות, אותם היינו רוצים לראות, ואיתם היינו רוצים להיפגש בעת משבר.

מיקור חוץ בעולם הרווחה מאיים על האוניברסאליות של השירות. אי אפשר להתיר מצב שבו יעילותה היחסית של עמותה הפועלת באיזור גיאוגראפי אחד תבטיח שירות איכותי למתגוררים בו – לעומת כשל בשירות הניתן באתר שונה על ידי עמותה זו או אחרת. אי אפשר לתת למערכת ליצור נזקקים חדשים ונוספים, באזורים שבהם איכות השירות המופרט נמוכה במיוחד, המעמיסים על המערכת לאורך זמן.

חסידי ההפרטה פועלים בשם היעילות, מתוך טענה לפיה ניתן לעשות הכל זאת טוב יותר מחוץ לממשלה, ובשם האידיאולוגיה, לפיה מוטב שזה יעשה מחוץ לממשלה. ואם אפשר, בדרך, לשבור גם את כוחם של האיגודים הגדולים של העובדים במגזר הציבורי – מה טוב.

הטיעון האידאולוגי לפיו פעילות המדינה מציבה מכשול בפני פעילות היוזמה הפרטית ונחוץ לפנות מקום לשוק הפרטי נכון אולי כשמדובר בתחום מכניס דוגמת עולם התקשורת ובהפרטת חברת בזק. כשהכספים זמינים, ופוטנציאל הרווח גבוה – יהיו תמיד לא מעט קופצים על המציאה. אלא ששירותי הרווחה רחוקים מלהיות עסק מכניס. הרווח אותו יוכל לגזור המפעיל הפרטי של שירותים כאלה חייב לבוא על חשבון מקבלי השירות – או העובדים המספקים אותו. אמור מעתה: הפרטת שירותים חברתיים משמעותה פגיעה באזרח, פגיעה בעובדי השירותים האלה – או שניהם גם יחד.

פסיקת בג"צ בנושא הכלא הפרטי מחזירה אותנו לדיון העקרוני, בסוגיית מידת המחויבות של הכלל, באמצעות הממשלה, למילוי צרכים חברתיים מסוימים של האוכלוסיה בתחומי החינוך, הבריאות, התעסוקה, הבטחון הסוציאלי, הדיור ושרותי הטיפול האישיים.

תהליכי ההפרטה של השירותים החברתיים התרחשו עד כה בשיטת הסלאמי: שירות אחד שירות, תחום אחר תחום. עמותה אחר עמותה נכנסות בנעליה של המדינה – תוך שינוי האיזון וחלוקת העבודה בין המגזרים השונים במשק הרווחה. פסיקת בג"צ הציבה כאן גדר ושלט ברור: "עצור – גבול לפניך". ורק משהוצב השלט – התברר לעובדים הסוציאליים עד כמה הרחיקו אבירי ההפרטה בתחום השירותים החברתיים לכת, הרבה מעבר לגדר.

רעיון ההפרטה, שצמח מתוך הזרמים הפוליטיים השמרנים הנאבקים לצמצום מדינת הרווחה וההעסקה המאורגנת או אף לביטולן, מגיע עתה אל צומת דרכים. סיום תקופת ההתקשרות של המדינה עם ספקי השירותים המופרטים בתחומי הטיפול בנפגעי סמים או הנערות במצוקה, למשל – הם הזדמנות מצויינת לחשיבה מן היסוד, ולהערכה מחודשת של מידת היישימות והיעילות של ההפרטה בעולם השירותים החברתיים.

מותר לאמר "טעינו". אפילו בארצות הברית – המניפה את דגל היוזמה הפרטית – הבינו כי אי אפשר להמשיך ולהשאיר שירות חברתי דוגמת ביטוח הבריאות בידי ספקים פרטיים בלבד. ומה שטוב לנשיא אובמה – צריך להיות טוב גם למעצבי המדיניות הכלכלית-חברתית בירושלים.