המערכה להנצחת העוני
אבירמה גולן | המערכה להנצחת העוני
04/11/09 הארץ
ג' בת 32, נ' – בן 34. הם מתגוררים בשכונה צנועה בחולון. היא מורה בכיתה א' והוא חשמלאי עצמאי ויש להם שני ילדים, בן 4 ובת חצי שנה. על פי המוסד לביטוח לאומי, ג' ונ' אינם עניים. על פי חישוב פשוט לא ברור איך הם מתקיימים.
הכנסתם החודשית היא 8,000 שקל בערך. אם מפחיתים מזה שכר דירה (2,800 שקל) גן לילד ומשפחתון לתינוקת (2,500 שקל), חשמל, טלפון, מים, ארנונה ותשלומים קבועים נוספים (1,000 שקל) – נותרו 1,400 שקל למזון, בגדים, נעליים, חוגים לילד, ספרים, צורכי בית, תרופות וכל השאר.
מכונית אין להם, ושנתיים לא יצאו לחופשה בארץ. חו"ל? בחלומות. סרט ראו באחרונה בקיץ. על רכישת דירה ויתרו. לשניים אין הורים אמידים. המשבר הכלכלי שקברניטי המדינה הודיעו שפסח עלינו השפיע גם על משפחתם המורחבת. אמה של ג' מסייעת עם הילדים והוריו הגמלאים של נ' עורכים בשבילם מדי פעם קניות נדיבות בשוק, אבל יש להם עוד שתי בנות נשואות.
במצב הזה, די בשינוי קטן אחד – מחלה של בן משפחה, הורה סיעודי, צורך מיוחד של אחד הילדים, אבחונים יקרים, אפילו טיפולי שיניים – כדי לדרדר אותם אל מתחת לקו שהם מתאמצים לצוף מעליו. ג' נזקקה השנה לבדיקה גינקולוגית חיונית. במאי נקבע לה תור למומחה לאוגוסט, וזה קבע לה בדיקה לדצמבר. אם זה דחוף לך, אמרה האחות, תעשי פרטי. בדיקה פרטית תעלה להם כמו השכר החודשי.
אבל ג' ונ' היו יכולים לנהל חיים סבירים באותה רמת הכנסה, לתכנן לעצמם ולילדיהם עתיד טוב יותר, ואפילו לממש את רצונם לרכוש עוד השכלה ולבסס את מעמדם המקצועי והכלכלי. אילו היו בישראל דיור מסובסד, מעונות יום בחינם להורים עובדים, חינוך חינם אמיתי, בלי תשלומי הורים, רפואה מונעת וזמינה בחינם וסיעוד מסובסד לקשישים – היתה הכנסתם נהפכת, כמו בחלומות הכי יפים של חסידי השוק החופשי, להכנסה פנויה שמפעילה גלגלי צריכה, מטפחת את המשפחה ומעשירה את החברה.
אבל נראה שממשלת ישראל לא מעוניינת ביכולתם לתרום, ומעדיפה להחזיקם במצב תמידי של ביטחון קיומי מעורער ופחד מפני העתיד. מסקנה עגומה זו מתבקשת לנוכח פרסום נתוני דו"ח העוני לשנת 2008 של הביטוח הלאומי שלשום, וביתר שאת למראה הפתרון שמצאה הממשלה לבעיית העוני – השקעה נוספת של מאות מיליוני שקלים בעמותות המזון.
כבר בחודשים הקרובים תשקיע הממשלה 50 מיליון שקלים ב"מסגרת פיתוח תשתית שתאפשר איסוף תרומות", ובמלים אחרות – חיזוק מאות גופים פרטיים בראשות מנכ"לים בעלי שכר נאה. וזוהי רק ההתחלה. בכך משלימה הממשלה את מהלך הפרטתה של החברה והפקרתה בשלושה שלבים. הראשון – התנערות מאחריות כלפי האזרחים באמצעות הפיכת זכויותיהם החברתיות למצרך פרטי שווה כסף והסבתם לעניים בכוח. השני – ההסתמכות על עמותות החסד להצדקת ההתנערות והעמקתה.
עתה הגיע השלב השלישי, שבו המדינה לא קיימת עוד ולא מחויבת לאזרחיה, אבל ידה הלא-נעלמה לוקחת את מסיהם ומחלקת אותם לנדבני המזון מנציחי העוני. במקום להשקיע את הכסף הזה ברשת ביטחון חברתית, ולאפשר לג' ולנ' חיים של כבוד, היא מאותתת להם בפירוש: העלימו הכנסות, או אל תעבדו, העיקר שתהיו מסכנים באמת, ואז תוכלו לקבל סיוע מקבלני הביצוע של העוני, הנעזרים בכספי נדיבים שהתעשרו הודות לשיטה הכלכלית העקומה וכספי משלם המסים.
אז מה, לא צריך עמותות? שהרעבים ירעבו? לא, שר הרווחה צריך להיפרד מתפקידו החדש כשר החסד ולחזור לעקרונות של מדינת הרווחה. עליו ועל הממשלה, שהוא ומפלגתו המתפוגגת מתחזקים, להבטיח שילדיהם של ג' ונ', שיכולים וזכאים להיות אזרחים טובים ועצמאיים, לא ימצאו את עצמם בעל כורחם בתור למרק.
