אין עניים מרצון
דני גוטוויין | אין עניים מרצון
הארץ 29.11.09
דו"ח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2008 מלמד, כי שיעור העוני בישראל התייצב על הרמה הגבוהה שקבע בנימין נתניהו ב-2004, וכי מגמה זו עתידה להימשך גם ב-2009. למרות החזות המטעה של "נו-ניוז", התייצבות ממדי העוני היא התפתחות החושפת כמה ממגמות היסוד של החברה והפוליטיקה בישראל.
לפי הדו"ח, שיעור העוני בישראל (19.9%) כמעט כפול מן הממוצע במדינות ה-OECD (10.6%), ובהשוואה אליהן ישראל מצויה בראש סולם העוני, בעוד שהשוואת תרומת הממשלה לצמצומו מציבה אותה בתחתיתו. רמה גבוהה של עוני היא אפוא אחד מיסודותיו של משטר ההפרטה הישראלי, שהגדיל את ממדי העוני באמצעות פירוק מדינת הרווחה. ייצוב שיעורי העוני מלמד עוד, כי השלמת פירוק מדינת הרווחה ממצה את האפשרויות הגלומות בגידול העוני, ולכן משטר ההפרטה מתמקד עתה בשמירה על רמתו הגבוהה.
יש המוצאים נחמה בכך שניטרול הערבים והחרדים יוריד את ממדי העוני לרמה המקובלת במערב. אלא שהדו"ח חושף את התרגיל הסטטיסטי הזה – ביחס לחרדים, למשל – כעוד אחת מן המיתולוגיות של הניאו-ליברליזם הישראלי.
הדו"ח מדגיש הן את הגידול "בתחולת העוני של החרדים", והן את הגידול בחלקה "של האוכלוסייה העובדת באוכלוסייה הענייה", גידול המנוגד למגמת התייצבות שיעורי העוני בכלל. העלייה במקביל של שיעורי "העוני החרדי" ו"העובדים העניים" מפריכה את התירוץ הרווח ולפיו העוני החרדי הוא "עוני מרצון", שניתן להיחלץ ממנו על ידי יציאה לעבודה, וחושפת אותו כהתחסדות, המסווה את תפקיד פירוקן של מדינת הרווחה ושל העבודה המאורגנת ביצירת העוני.
מנתוני הדו"ח מתבקשת מסקנה הפוכה: לא פחות משהחרדיות גורמת לעוני – הרי שהעניים נוטים להיהפך לחרדים, כפי שמלמדת תופעת ש"ס. פירוק מדינת הרווחה דוחק את העניים להסתייע במערכות השירותים המגזריות של החרדים, ואימוץ אורח החיים החרדי מחולל בקרב העניים שינויים תרבותיים – בהם גידול במספר הילדים – המספקים צידוק לעוני.
הגידול בתופעת "העובדים העניים" והגידול ב"עוני החרדי" הם אפוא שני גילויים משלימים של התייצבות רמת העוני הגבוהה, המאפיינים את השלב הנוכחי של משטר ההפרטה הישראלי. מכאן, שההפרדה הרווחת בין העוני הכלכלי לעוני החרדי היא הפרדה כוזבת, היוצרת מצג שווא, שמקטין מלאכותית את ממדי העוני ומספק צידוק למדיניות הניאו-ליברלית המשמרת את רמתו הגבוהה.
הפרדה זו מהווה בסיס לקיום מערכת השירותים המגזרית של החרדים, שקיומה מותנה בפירוק מדינת הרווחה – פירוק שהעוני שהוא מחולל מבטיח את התמיכה הפוליטית במפלגות החרדיות. כך למשל קידמה ש"ס את "חוקי נהרי" כדרך למימון החינוך המגזרי ולהפרטת החינוך ממלכתי, ועוד.
ההפרדה בין העוני הכלכלי לחרדי היא אינטרס מובן של הימין, כמי שדוגל בפירוק מדינת הרווחה. לעומת זאת, התמיכה בהפרדה זו בשמאל היא גילוי של אחד מגורמי התנוונותו: הסתייגותו מן המעמדות הנמוכים וכישלון יומרתו לחבור אליהם. הכרה בגורמים הכלכליים של העוני החרדי חייבת לגרום לשמאל להתגבר על הסתייגותו התרבותית מן המגזרים השונים שלתוכם פיצל משטר ההפרטה את המעמדות הנמוכים, ולראות בהם בעלי ברית בכינונו של כוח סוציאל-דמוקרטי שייאבק בעוני באמצעות כינון מדינת רווחה.
לכתבה המקורית
