פורסם ב: מאת בקטגוריות נושאים מקצועיים.

 

עמליה רוזנבלום | 12.01.2012 | הארץ

האגודה לזכויות האזרח, ארגון רופאים לזכויות אדם ומרכז אדוה הגישו באחרונה עתירה לבג"ץ נגד מכרז של משרד הבריאות להפרטת הטיפול בתחליפי סם בנפגעי סמים. הטיעונים העולים מן העתירה החשובה הזאת הם תזכורת לעובדה שבתוך תהליכי הפרטה רבים טמון זרע אנטי-הומני ואנטי-חברתי.

אחד ההבדלים הקריטיים בין סמים אופיאטיים, כמו הרואין, לבין תחליפי סם תרופתיים כמו סובוטקס ומתדון, הוא שצריכת התחליפים לא מייצרת את ה"היי" שמספקים סמי הרחוב. בנוסף, את התלות שמייצרים תחליפי הסם ניתן לספק באמצעות צריכת מנת תחליף אחת ביום. עשרות שנים של מחקר וניסיון בשטח ברחבי העולם הוכיחו כי חלוקה מבוקרת של תחליפים אלו, בהשגחת רופא, ובגיבוי טיפול פסיכו-סוציאלי (טיפול נפשי, טיפול קהילתי, שיקום תעסוקתי ועוד) היא המעקה היחיד העומד בין הנגמל לבין התהום הפעורה של ההתמכרות.

חלוקת תחליפי הסם היא, לפיכך, שירות קריטי בעבור המכורים, וכפועל יוצא חשוב לביטחון אזרחי המדינה כולה. העותרים מציינים שבכל פעם שמשרד הבריאות מערב גורמים פרטיים בשרשרת האספקה, הדבר מלווה בזליגה מסוכנת של מתדון לרחוב, שם הוא נסחר בשוק השחור, כסם לכל דבר. משרד הבריאות לא מכחיש את הדבר.

אך מעבר לסכנה מוחשית זו מצביעים העותרים על כמה סיבות חשובות נוספות מדוע להימנע מהפרטת מערך הטיפול בתחליפי סם – סיבות שתקפות לא רק כשמדובר שירות זה אלא גם כשמדובר בהפרטת מנגנונים אחרים, כמו ניהול בתי סוהר: ניגוד עניינים בסיסי בין החובה לשרת את הציבור לבין נאמנותו של עסק פרטי ל"שורה התחתונה" שלו – רווח.

דוגמה טובה לכך היא השאלה כיצד יתגמל משרד הבריאות את חברת הקבלן שתזכה במכרז. במכרז קודם שהוציא משרד הבריאות בעניין, ושהתבטל בזכות עתירה דומה של הארגונים העותרים כעת, לא נקבע מנגנון שתיגמל את ספק השירות בעבור גמילה מלאה. הסכנה החבויה כאן היא כמובן שלחברת קבלן לא יהיה תמריץ לגמול סופית את המטופלים, ממש כשם שלרשת "מקדונלדס" אין אינטרס להפוך את סועדיה לצמחונים.
סכנה נוספת היא שגורם הפועל למטרות רווח ינסה לחסוך לעצמו כל עלות "מיותרת", כמו אלו הכרוכות בנדבך הקריטי הנוסף של הגמילה – השיקום הפסיכולוגי והקהילתי של המכורים. זאת בניגוד למאמציהן של העובדות הסוציאליות הנאבקות להשיג מהמדינה יותר עזרה ותמיכה למשתקמים שבהם הן מטפלות.

ישנן עוד בעיות רבות אחרות שהפרטה עלולה ליצור, והפגיעה והניצול של העובדים במרכזי החלוקה אינה הקטנה שבהן. כל הגורמים מעורבים בדבר יודעים שהטענה שפקחי משרד הבריאות ימנעו את העוולות מגוחכת. הפקחים לא היו עומדים בעומס גם אם היה מספרם גדל פי עשרה.
לכן יש לקוות שבית המשפט יזהה את הצדק הבסיסי שבעתירה נגד הפרטת המרכזים לחלוקת תחליפי סם. המכורים לסמים קשים הם אנשים החולים במחלה קשה. בעולם מתוקן, הטיפול בהם צריך להיות דומה לטיפול בכל אדם הסובל ממחלת נפש כרונית ולהיות באחריות קופות החולים. עד אז אסור למדינה למשוך את ידיה מההגנה עליהם.

קישור לכתבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים